אהבה, שנאה ושאר רגשות
ספירת העומר הינו זמן מתאים לעצור, להתבונן פנימה, ולבחון את רגשותינו - כלפי עצמינו והזולת.
בתקופה זו אנו מציינים את מותם של 24,000 תלמידי רבי עקיבא "על שלא נהגו כבוד זה בזה".
אותו רבי עקיבא לימד אותנו כי הכלל הגדול בתורה הוא "ואהבת לרעך כמוך".
מהו תוכן משפט זה? במה מאופיינת אהבתנו לעצמנו, וכיצד ניתן להשליך ממנה על האחר?
אחת התכונות המרכזיות המאפיינות את אהבת האדם לעצמו הינה ההכלה. חז"ל לימדונו כי "על כל פשעים תכסה אהבה", ועל כן האדם, האוהב את עצמו, מוכן להכיל גם את מגרעותיו, "לחיות" עם מעשיו הפחות טובים ומוצלחים, ולמרות כשלונותיו - לדון את עצמו לכף זכות, להתייחס בסלחנות כלפי מעשים שליליים ולהתבונן על עצמו תמיד באור חיובי.
הוראתו של רבי עקיבא מלמדת אותנו כי כשם שאנחנו מוכנים "לוותר" לעצמנו, לקבל את עצמנו באהבה כפי שאנחנו, ולא לתת למגרעות לכסות על זאת - כך עלינו לקבל גם את חברנו, לאהוב אותו במידה שתאפשר לנו "לכסות" על פשעיו, ולקבל אותו כפי שהוא על מגרעותיו.
"שנראה כל אחד מעלות חברינו ולא חסרונם... אמן כן יהי רצון".
